ישנם רגעים כאלו, ולעתים הם כל מה שיש לאורך זמן, בהם אנו חשים ככלי ריק אשר אין בו מים ולא שום  דבר אחר.
סתם כלי לא יפה במיוחד, לא "שווה" יותר מדי, סדוק ורעוע. מי ירצה בכלי כזה?

הקדוש ברוך הוא.

זה בדיוק מה שהוא רוצה מכם- את הנקודה הזו של השבירה, בה יוצאת כל האמת ממעמקי תוכיותכם, אז כל המסכות מתקלפות ונשברות לרסיסים ויוצאת האמת אל האור. הרגעים האלו, בהם אנו מרגישים כערכה של קליפת השום הם הרגעים החזקים ביותר בעיצוב אישיותנו ודרכנו בעולם הזה. ומדוע?

בפשטות, העולם הזה מלא במסכים, מסכים עבים וחשוכים המסתירים מאתנו את האור והאמת. אנו חיים באשליות של פחדים, שנאות ומאוויים, ושוכחים מי אנחנו ולפני מי אנחנו עומדים, שוכחים את מהותנו הטובה והמאירה ואת הסיבות האמיתיות להיותנו בעולם הזה (מלבד היותנו "מצליחים" ו"מוצלחים" במדדי הכלכלה, המקצוע, המשפחה והחברה).
אז מגיע המשבר, ובמשבר אנו פוסקים לעתים קרובות להאמין בכול – בחיים, באלוקים, אפילו בעצמנו. זוהי הנקודה הטובה ביותר לראות את יוצרך מולך, כשאתה עומד מולו שבור ורצוץ, נדכא ושחוח. האגו והמגננות למטה, הלב חשוף ושומע, האוזן הפנימית פתוחה. כעת ניתן לחלצך מהחושך ולחלץ את האמת החוצה.

ומהי אותה אמת?
שאנו אנשים מיוחדים ביותר, ואם שמנו מבטחנו בדברים חולפים וגשמיים הרי שטעינו והסתמכנו על משענת קנה רצוץ. אותם רגעים של שבירה יקיריי אינם אלא פעולת החייאה שהאלוקים עצמו מבצע בנפשנו למען ניחלץ ממחשבות שווא שהיו בנו ושחשבנו על עצמנו ועל החיים, מחשבות שהגבילו אותנו מלהתקדם הלאה, אל ההצלחה, השמחה, השפע והטוב.
כל ניסיון שאתם חווים, בדקו לדעת היכן הוא אוחז בכם, כיצד הניסיון הזה מצליח להתעקש ולשבת בתוך המציאות הפרטית שלכם. הביטו באותה נקודה פנימית בכם בה הוא נאחז, ושחררו אותה. גילוי האמת הזה שאתם עושים משחרר אתכם לא רק מהניסיון עצמו, כי אם גם משחרר מקליפות מיותרות המונעות אתכם מלהפוך לאדם העצמתי והמאיר שנועדתם להיות באמת.

כל הכוח שבעולם זמין ועומד לרשותכם, האמינו בו. היקום אינו לרעתכם, גם אם בשעות קשות כך נראים הם פני הדברים. ההפך הוא הנכון- כשאדם עובר משבר וניסיון סימן הוא מאת האלוקים כי כעת הוא מטפל בו ומסיר ממנו שכבות עבות של אבק וזוהמה שדבקו בו.
חשוב מאוד שאדם יאמר לעצמו- "היקום בעדי",  ולא תדבק בו חלילה מרירות ועצבות מהניסיונות שעבר.

מאחלת לכולנו תיקונים מתוך שמחה, קלות ועונג.

הדברים שיופיעו במאמר זה לקוחים ממשנתו של אבא, הוא המדריך הרוחני שלי.
בשעה שאבא משוחח עם אנשים דרכי, אני משתדלת להפנות את מרכז הקשב שלי אל דבריו של אבא. כך אני סופגת כמה שיותר מדבריו, לומדת מהם ומתפתחת.
עיקר משנתו של אבא היא חשיבותו של הילד הפנימי, הקשר עמו ומצבו הרגשי. מבחינתו, שם טמון השורש לכל הבעיות באשר תהיינה, החסימות, החולשות והחוליים בחיינו, ולפיכך שם טמון גם המרפא לכל אלו.

אז מי הוא הילד הפנימי?

מבחינה רוחנית הילד הפנימי הוא מפתח, שכבה רגשית הממוקמת בבטן התחתונה במרכז השורש של האדם. הלכה למעשה הילד הוא ישות פנימית החיה בתוכנו וחושב ומתקיים כמות שהיינו בגילאים 5-6, וכל ימות חיי האדם הוא יישאר כילד.

עצם מהותו של הילד היא לחוות את חיינו ולהביט על העולם דרך עיניים צעירות, סקרניות ומתחדשות. חשיבותו של הילד הפנימי  לאדם הבוגר עצומה היא, שכן קיומו אמור לוודא שלא נזדקן במחשבתנו ונמשיך ליצור ולמשוך אל חיינו שפע, אהבה וכל טוב באופן זורם וקבוע.

אנשים רבים שואלים את אבא האם טיפול בילד הפנימי שלהם משמעו לחזור אל העבר הכאוב ואל חוויות לא נעימות כדי לתקן חורים, פגמים וחסכים שהם חוו בילדותם.
תשובתו של אבא אחת היא – במקום לקחת את האדם הבוגר אל העבר, מביאים את הילד אל ההווה, ומראים לו כי לכאן הוא שייך, כאן יקבל את שמגיע לו לקבל וכאן גם נדרשת עזרתו.

בכדי להביא את הילד מן העבר אל ההווה, ראשית יש להבין עובדה פשוטה- כל אדם, מיום שעומד על דעתו, לדבריו של אבא בגיל 20, הופך להיות ההורה של הילד הפנימי שבו, הורה רגשי, נוסף על הוריו. משמע הדבר שהאדם הבוגר (כלומר, האדם הבוגר המדמיין את הילד שבו ולא ההורה האמיתי שטיפל בכם כל השנים) אחראי על הילד הפנימי, על רווחתו הרגשית, השמחה שבו וכיוב'.
כל עוד הילד הפנימי לא מטופל בידי האדם הבוגר, רגשית הוא עדיין תקוע אי שם בחוויות וחסכי העבר, והוא ממשיך למשוך אליו את דפוסי ילדותו שוב ושוב אל חייו, מבלי לדעת ולהבין רגשית כי העבר תם.
כאשר הילד הפנימי שלכם יודע וחש שהבוגר מכיר ומטפל בילד שבו, הילד הופך בהדרגה למאושר, שמח ורגוע. אם יינתנו לו היחס ותשומת הלב באופן קבוע ויציב, הילד הפנימי ימשוך את האדם הבוגר לפצות אותו עוד ועוד על מה שעבר, מבלי להעביר את האדם הבוגר את אותן חוויות ילדות באופן ממשי וכאוב.

אופן הטיפול והטיפוח של הילד הפנימי די פשוט הוא ואף מהנה. תמיד יהיה זה דרך הדמיון, ותמיד בזמן הווה ולא עבר.
זכרו שכאשר הנכם פונים אל הילד שבכם דרך הדמיון, הילד הפנימי מקשיב לכם באותו הרגע ממש ומגיב למעשיכם, שינויים יתחוללו בו, דבר שיעניק לכם אפקט  רגשי מיידי , ובהמשך אף ממשי במציאות.

בכדי לפנות אל הילד הפנימי, לפחות בתחילת דרככם עמו, שבו במקום שקט, עצמו עיניים ונשמו עמוק. דמיינו את עצמכם בגיל 6, ואת הילד שאתם רואים הושיבו בדמיון לידכם ממש, פשוט הביאו אותו אל המציאות בה אתם ישובים ברגע זה.
לכשתצליחו לראות אותו באופן ברור יושב בסמוך אליכם פנו אליו ושאלו אותו לשלומו, בטון רך ונעים. תנו לילד שבכם לחוש לא מאוים כי אם נינוח ומצוי בחברה דואגת, אוהבת ומטפלת. ספרו לילד שמעתה ואילך, אתם האב/האם שלו ואתם תטפלו בו ותדאגו תמיד לכל מחסורו וצרכיו.
מי שטרם התנסה בחוויה זו, לרוב ירגיש בנקודה זו שרגש חם וחזק עוטף אותו פנימית ולעתים משתחרר בכי. שנים רבות חיכה הילד שבכם לשמוע דברים אלו. הילד רוצה לדעת שאתם שם עבורו, שאכפת לכם ממנו ומרגשותיו, שאכפת לכם ממנו.
אם ניתן בשלב זה של הדמיון המודרך, צרו מגע עם הילד. לטפו את ראשו, הניחו עליו יד, וכשתוכלו- חבקו אותו חיבוק חם וחזק ואמרו לו שאתם אוהבים אותו.

בהדרגה ועם כל שיחה עם הילד, דובבו אותו לספר לכם מה הוא רוצה מכם, מה מתחשק לו לעשות עמכם היום (הכל בדימיון, אין צורך לקחת אותו ממש לפארק שעשועים או לים), מה הוא רוצה שתקנו לו וכיו'.
בכדי להזין את הקשר ביניכם ולראות פירות ותוצאות ממנו, יש להיפגש עם הילד לפחות 4 פעמים בשבוע, כאשר באופן מיטבי תהיה פגישה עמו בכל יום, אך עליכם לדעת כי הילד נמצא עמכם תמידית ומקבל מכם כל חיזוק חיובי או שלילי שאתם מעניקים לעצמכם, גם בלי משים. במקביל לדמיון שתעשו עמו, השתדלו לדבר אליו ועמו מדי פעם, הוא מקשיב ומרגיש הכל.

במהלך הדמיון בו אתם פוגשים בילד שבכם וודאו שהוא מקבל מכם את הנקודות הבאות:

אהבה – תנו לילד חיבוק חם, לטפו את ראשו, קראו בשמו (רצוי לתת לילד שם או כינוי שהוא מכיר מהילדות ומזדהה עמו), ספרו לו כמה אתם אוהבים אותו ושמחים לראותו. רוב האנשים שעושים זאת בפעם הראשונה חשים עצבות ונחמה בו זמנית, היות והילד שבתוכם כמה לאהבה ותשומת לב שנים רבות.

בטחון – בכל פגישה עם הילד תנו לו להרגיש ולחוש כי הוא במציאות בטוחה וטובה, שהוא בטוח מכל רע ומוגן, ואתם הדמות המגנה עליו. כך הילד ילמד לחוש בטוח בחייו ובמציאות, והחרדות שהוא חש עקב שנים של הזנחה ייעלמו בהדרגה. עם כל פגישה שתקיימו עם הילד ובה תעניקו לו תחושת בטחון ומשענת תחושו כי הילד הולך ומשתחרר ומתחיל להשפיע עליכם שמחה ונעימות ללא כל סיבה מיוחדת.

חיזוקים חיוביים – תנו לילד ולעצמכם מחמאות על בסיס יומיומי. הנקודה הזו כה חשובה ומהותית להצלחה וספיגת שפע בחיים שאין לתארה במילים.
כאשר הילד הפנימי מקבל מכם מילים מעודדות ומחמיאות, הוא מתחיל להאמין בעצמו, כך שהאגו הבריא שלכם מתחזק ומשפיע על האמונה שלכם בעצמכם ובעולם. אנשים רבים מחפשים חיזוקים כאלו בחוץ, אך אם בתוכם האמונה במחמאות שהם מקבלים לא קיימת הרי שכל חיזוק שיקבלו לא ייספג באופן משמעותי. הילד רוצה לשמוע מכם שהוא טוב, יפה ונהדר. אתם הדמות ההורית שלו, ומתפקידכם לומר זאת לילד שבכם ולעצמכם.
התוצאות לנקודה זו נראות לרוב זמן לא רב לאחר שמתחילים לתרגל פגישות קבועות וחמות עם הילד הפנימי.

פינוק ומתנות – היופי והיתרון בכלי הדימיון המודרך הוא חוסר המוגבלות שלו לספק לנו מציאות ותחושות.
בכל פגישה שלכם עם הילד/ה, קחו אותו, בדימיון בלבד, אין צורך במציאות ממש, למקום כלשהו שהוא אוהב ורוצה להיות בו (כדאי לשאול את הילד לאן הוא רוצה ללכת היום).
זו יכולה להיות גינת משחקים ציבורית, קרנבל או רכיבה על סוס פוני, העיקר הוא שהילד יחוש שאתם מעוניינים להיטיב עימו ולפנק אותו. בנוסף, שאלו אותו איזו מתנה, משחק, בגד או צעצוע ברצונו שתקנו עבורו.
כאמור, בדמיון אין גבולות, דמיינו כאוות נפשכם את הצעצועים היקרים והטובים ביותר עבור הילד, הכל לפי תחושתו ותחושתכם.
גלידה וממתקים גם הם פועלים את פעולת הקסם ומאוד טובים למטרה זו, היות והם מעניקים לילד, ולכן גם לכם, תחושה שהוא אהוב ומטופל היטב רגשית ופיזית.

מעבר להשלכות הרגשיות והטיפוליות של תהליך ההתקשרות עם הילד שבנו, ישנה השפעה מרכזית וחשובה נוספת – שיפור החיים והטבה משמעותית בחיי  היומיום.
לפי אבא, ישנה תאימות וסימטריה בין המציאות הפנימית בנו לבין המציאות הפיזית בה אנו חיים. אבא נוהג לומר שכאשר חסר דבר מה בחיינו תמיד הוא יהיה חסר בעולם הפנימי הרגשי שלנו. לכן אבא מכנה את הילד הפנימי "מגנט".
לילד הפנימי יש כוח רוחני ורגשי, אין זה מקרי שהוא חי בתוכנו. מטרתו היא לראות את חיינו ואת העולם דרך עיניים יצירתיות ורגישות של ילד, ולחוות את המציאות בצורה מתחדשת וצעירה. כאשר הילד במצב רגשי טוב וחזק הוא מתחיל למשוך אל מציאותו דברים שהוא רוצה וצריך בכדי לחיות טוב – אנשים שהוא רוצה לחיות לצידם, עבודה מהנה עבורו, בית שכיף לו לגור בו, שפע וברכה כלכליים וכו'. ממש כמו ילד רגיל שיודע למשוך אליו את הצעצועים שהוא אוהב ואת היחס האוהב מהוריו ומשאר בני משפחתו, הילד הפנימי מושך אליו דברים שהוא רוצה, בתנאי שההורה משדר לו שהוא ראוי ויכול. הכל תלוי בתחושה שאתם משדרים לעצמכם וליד החי בתוככם.

שבוע מבורך וטוב.

על עצבות ומרה שחורה דיברנו, גם על יאוש ופחד. כולנו יודעים וחווים על בשרנו יום יום כמה קשה להיות בשמחה כשהחיים לא מסתדרים בדיוק כפי שתכננו.

אך מה שלא דיברנו עליו היא נקודת המפנה.

במהלך יום יש אלפי נקודות מפנה. אלו הם רגעים קטנים, כמעט בלתי מורגשים, בהם ניתן להפוך את הקערה על פיה ולעשות את הצעד הראשון אל חיים מתוך שמחה וכוח.

הגוף שלנו מאבד אלפי תאים כל הזמן, אך מה שיש לזכור שבאותה המידה הוא גם בונה ומצמיח את אותם התאים מחדש, ממש כפי שהוא מאבד אותם. הסיבה לכך היא שהיקום, כאוטי ומפחיד ככל שהוא עלול להיראות, בנוי ומושתת על יסודות האיזון והדיוק.
זו הסיבה מדוע אסטרונומים ידעו משחר האנושות לחשב מהלכם של כוכבים (או "גלגלים" כפי שנהגו לכנותם), ומדוע כיום כלי טיס אדירים יכולים לנוע בשמים מבלי לפגוע בכלי טיס הנעים לידם.
המדע המדויק מבוסס על הבריאה, המדויקת אף היא.
אותה סימטריה קיימת גם ביום רגיל העובר על אדם. ממש כפי שיש רגעים של עצבות, יאוש ותהייה אם אי פעם נצא מהמצב המעיק אליו נקלענו, קיימים רגעים של פתיחה, היחלצות ומפנה.

כיצד ניתן לזהות את אותה Turning point המזומנת לנו?

ובכן, תארו לעצמכם שעת צהריים ביום לא חיובי במיוחד. תחושה מעיקה יושבת לה בבית החזה, מחשבות יאוש חולפות במוח, ואנחות קטנות משתרבבות מהפה ולחוץ. "נו, עד מתי?. נמאס."
כמה רגעים אחרי, וזה תמיד מתרחש סמוך לנקודת היאוש, מפציעה מחשבה אחרת בראש. הכל קורה מאוד מהר, אך ניתן לזהותה ע"י מעין תחושת משיכה בלב, כאילו מישהו מנסה לעורר אתכם מתרדמה עמוקה. שיר מתחיל להתנגן לו בראשכם, מחשבה טובה על משהו שראיתם או על מישהו שאתם אוהבים, אופטימיות זהירה מבצבצת בקודקוד. זה הזמן לאחוז בה ולא להרפות.
עשו כל דבר שרק ניתן כדי להחיות עצמכם באותה נקודת שינוי חשובה וחמקמקה. הדליקו מוזיקה, דברו עם עצמכם מילים חיוביות ושמחות, היזכרו בבדיחה מצחיקה ששמעתם פעם. כל דבר שיחלץ אתכם ממצב הרוח הירוד ויתחיל למשוך אתכם אל עבר שינוי, מפנה בחשיבה ובתחושה הפנימית.

אומר רבי נחמן הקדוש כי האדם צריך להתאמץ להיות בשמחה ולהחיות עצמו עם ניגון וריקוד, ואף עם דברי שטות ובדיחות הדעת אם צריך, באומרו:

"טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד…" (שיחות הר"ן רע"ג)

ואף- "מריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב לא יוכל האדם לשמח את עצמו כי אם על ידי מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה, כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה.
גם למעלה (דהיינו בעולמות העליונים) נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתיה (דעה מבודחת) דהיינו שמחה." (שיחות הר"ן כ')

ומהן מילי דשטותא? "לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים כדי לבוא לשמחה." (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח)

רבי נחמן בגדולתו הבין דבר נפלא וחשוב מאוד לדור המערבי המתפתח והמדוכא תמידית – בכדי להרגיש טוב יש לנקוט בטקטיקות פשוטות ויומיומיות.
ברגע שאוחזים בנקודת מפנה מעין זו ומנצלים אותה להטיית המחשבה ימינה הכל מתחיל להשתנות בעקבותיה.

הקב"ה בנה את עולמו בחסד וברחמים, כפי שאמר לנו המלך המשורר דוד:

"עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה." (תהילים, פ"ט, ג'). בכל רגע של נפילה הוא מזמן לנו סולם חבלים החוצה.

למדו את עצמכם להבחין בנקודת המפנה שצצה לנו כל כך הרבה פעמים ביום, באותה נקודת אור קטנה של בהירות המחשבה והתעוררות הלב והנפש, ותיפסו בה. בעברה השני יתגלו אוצרות של שמחה.

"The only thing we have to fear is fear itself" (אין לפחד אלא מן הפחד עצמו).
(פרנקלין רוזוולט)

זהו לבטח אחד המשפטים המדויקים ביותר שחוברו בידי בן אנוש.
הפחד הוא מקור לסבל רב. דיכאון, מתח וחרדה הם רק חלק מתוצאותיו ההרסניות, ולרוב הוא מונע אותנו מלהגשים חלומות ולחיות חיים של שמחה, משמעות ותוכן.

באופיו המקורי מהות הפחד היא לזרז אותנו לפעול ולהשלים את מה שחסר בחיינו כעת, אך כאשר הפחד מכסה על הכל עד כי נדמה כי אור היום לא ייראה עוד לעולם, הפחד הופך מגורם מתריע מפני בעיות לבעיה ממשית בפני עצמה.

מבחינה רוחנית, פחד היוצר עיכוב הוא אמצעי של היצר הרע לגרום לנו לחזור על צעדינו ולסגת מכל התקדמות שאנו מנסים לעשות. הוא מאותת לנו כביכול "חיזרו אחורה, לא תצליחו לחצות את הגשר, זה אבוד."
היצר הרע משתמש בפחד כנשק נגד התקווה והשמחה שבאדם, בבואו לכלות כל רגש חיובי וטוב ובכך מונע את ההתפתחות שלנו בעולם הזה.
הבעיה היא שרוב האנשים מאמינים לו, ונסוגים. כיצד הוא עושה זאת, מהן שיטותיו של היצר המתוחכם הזה השוכן בליבנו ממש?

ובכן, שיטותיו פשוטות הן, ופשטותן היא ההופכת אותן לנעלמות מן העין עד כי נדמה כי קולו של ההיגיון הוא המדבר מתוכנו ולא קולו של אותו משטין. הוא  לוחש על אוזנינו מילים מחלישות, מעורר ספק וחשש, מזהה בנו פחדים לגבי יכולתינו לעמוד באתגרים השונים שמציבים לנו החיים ועושה כל מאמץ אפשרי להראות לנו כמה לא הגיוני שאכן נוכל לאתגרים האלו. היצר הרע מתאמץ מאוד לטעת בנו את התחושה כי אין אלוהים בעולם, ואם יש הוא לא מתפקד בחיינו הפרטיים במיוחד. הוא עמלק ממש, מבחינה זו שהוא מעניק לכל אדם את התחושה כי אקראיות, גורליות ומזל הם השולטים במאורעות חיינו, ואין השגחה פרטית על האדם המצילה אותו בכל יום ובכל שעה.

לא לא, הוא אומר לך בקול תקיף ובוטח, אתה אבוד, חשבון הבנק שלך אבוד, הזוגיות שלך כבר מזמן אבודה, הקריירה שלך עוד רגע נעלמת לנצח, פשוט אין לך סיכוי. או אז הוא מפתה את האדם לוותר, תוך שהוא מראה לו שהקרב על חייו תם וזה פשוט לא ילך. אט אט האדם נשאב אל תהומות היאוש ובריכות הדיכאון עד שמרים ידיים לחיים ואומר להם: "אני מוותר".

הקרב הזה מתרחש בכל יום מחדש.
כיצד ניתן לנצח את עצת היצר הרע? כיצד מתגברים על החשש המשתק והאימה האוחזת בנו בכל פעם שהוא מושך בחוטים ומראה לנו כי אנו בבעיה/סכנה/צרה חסרת פתרון ומענה?

בשני אופנים:

האחד- מתעלמים ממנו.

השני- מתגברים עליו.

דוד המלך עסק רבות במלחמתו ברע, ובעצתו הקדושה לנו בספר התהלים הוא כותב:

"שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד, לֹא-הָיָה-פָחַד". (תהלים נ"ג ו')

אומר לנו דוד המלך כי הפחד למעשה אינו רגש אמיתי כי אם מחשבת שווא בלבד, ואין בכוחו להשפיע עלינו ממשית אלא אם כן נאפשר לו. יש לזכור כי הפחד אינו אלא מחשבה בלבד, הוא אינו ממשי, גם אם הסכנה נראית ממש ביותר יש לחלוף על פניה ופשוט להמשיך הלאה. התעלמות מהיצר הרע חשובה מאוד לאדם ששואף לחיות חיים של בטחון ושמחה. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להתמקד במטרה ולהתעלם מהפחדים הקטנים והגדולים האורבים לנו בדרך ומחכים להפילנו בפח.
כך למשל, אדם הרוצה להצליח והיצר הרע שבו אומר לו שהוא כביכול כישלון סדרתי ואין לו סיכוי להצליח בשום דבר, על אותו אדם להתעלם מהמחשבות הללו תוך שהוא מתמקד במחשבות טובות ושמחות על עצמו ועל ציפיותיו לחיים טובים יותר עבור עצמו, פשוט להתעלם מהפחד הזה החבוי בנו ולהמשיך הלאה. קתם בבוקר ואותו קול פנימי שלילי אמר לכם כי אין טעם לקום, הבעיות מתרגשות עליכם ובאות ואתם חוששים לטבוע?

המשיכו הלאה. התעלמו ולכו אל יומכם החדש, ואפשרו לו לזמן אליכם פתרונות לבעיות.
שמתי לב לדבר מעניין בבני אדם. יש להם את הפחדים הגרועים ביותר, וחייהם ממשיכים לזרום. גם אם הפחד אף מתממש, הם קמים מהבוץ, מנערים אותו מאליהם וממשיכים ללכת. זיכרו שגם אם הדבר ממנו כה חששתם יתממש חלילה, הקדוש ברוך הוא נטע בכם כוחות לעמוד בניסיון הזה, ואף יעמוד לצדכם ויעזור לכם להתאושש.

דרך נוספת אותה יש לשלב בהתמודדות עם הפחד היא לגבור על היצר הזה, והאופן לעשות זאת היא לעשות בדיוק את אותם הדברים שאנו כל כך רוצים ושואפים לעשות ולממש, ואנו יודעים ומרגישים שהם נכונים וטובים עבורנו, אך עד היום טרם עשינו זאת כי חששנו, כי הפחדים גברו עלינו.

אומרים לנו חכמינו זכרם לברכה בפרקי אבות:

"אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ" (ד', א').

את היצר יש לכבוש ולא רק להתעלם הימנו. הגיבור האמיתי בעיניהם הקדושות של חז"ל הוא לא זה שאינו מפחד, כי אם מי שמכיר באנושיותו ומזהה את פחדיו, ואז גובר עליהם ממשית. ההתגברות על הפחד טבעית לנו, אך החברה לימדה אותנו לא להודות בפחדים וחששות ולא להכיר בחולשות הרגעיות שלנו, אך למעשה חולשה שלומדים לחזק הופכת ליתרון, למעלה באישיותנו רבת הגוונים.
אל נא תחששו להכיר בפחד, הוא חלק מכם, ועוד רגע קט כבר לא יהיה.
בכל פעם שמודים בפחד ואז מתגברים עליו ועושים כל מה שהוא אמר לנו לא לעשות, אזי באה גאולה פרטית לאותה נקודה פנימית בתוכנו ומשתחררת ממנה אנרגיה זוהרת ומאירה. כך בכל פעם משחררים וגואלים עוד נקודה, עוד פיסת נפש מפוחדת ומבוישת ומתחזקים והולכים כל הימים.

רבנו נחמן אמר משפט שמלווה את היהודי בכל מצב של פחד:

"ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל."
(ליקוטי מוהר"ן ב', תנינא מ"ח).

העולם שלנו מזמן לנו מצבים של גשר צר מאוד, אומר לנו רבנו נחמן הקדוש, ועלינו להתמודד עם  ניסיונות והפחדות. החכמה היא לא להביט למטה, אל התהום שאולי ניפול לתוכה, לא לחשוש שהגשר רעוע ולא יציב.
פשוט לכו, המשיכו לצעוד אל העבר השני, אל התקווה והשמחה. מה שיחזיק אתכם בניסיונות הללו היא האמונה בעצמכם, האמונה שהנכם חזקים דייכם לעמוד בזה ואתם יכולים לעבור את הגשר בבטחה, ושמי שברא אתכם פוסע לידכם ולא מוותר עליכם לעולם.

שבוע מבורך

אחת הטעויות הנפוצות בלב בני האדם היא הבריחה מן המהות. אך באמת לא ניתן לברוח, ואילו ידעו זאת אנשים היו משקיעים את כוחותיהם בחיפוש תשובה ולא באובדן מכוון של הדרך.
נדמה כי כל מה שאנו עושים מתווה את הדרך החוצה ממשמעות ופנימיות.
העולם המערבי על שלל גווניו והמצאותיו מעסיק את המוח בשטויות אינסופיות- בגדים, מכוניות, גאדג'טים למטרות לא שימושיות בעליל, מוסיקה רועשת וסתמית המחרישה את האוזניים הפנימיות, חלונות ראווה שאינם משקפים שום אמת כי אם מעוורים את ראייתנו הנכונה, עוד אייפון, עוד משקף שמש, כוס קפה לאטה בקניון and we are ready to go. אבל לאן?

העולם המערבי מחפש תמיד אחר האקמול הבא, אדוויל בג'ל או נורופן בסירופ. העיקר לא לחוש שום דבר, לא להתחבר לאלוקים. גם יונה הנביא ניסה לברוח, שכב לו בירכתי האניה הקטנה ונרדם. הרדים את הקול הפנימי הזועק לתשובות, למהות. "מי אני? מה תפקידי בעולם? האם לשם כך באתי? האם כל המהות שלי היא תועלתנית, עכשווית וסתמית?".  לא.

לאדם היהודי יש מהות גדולה בהרבה משהוא יכול לדמיין, ומהותו היא בהתחברות. חיבור לאלוקיו הצועק לו בחשיכה "אַיֶּכָּה?".
שאלה זועקת כזו מחלחלת את הלב ופוגעת בכל העששת שכרסמה בו שנים. הקדוש ברוך הוא יודע היטב את מצבנו ומקום הימצאנו בעולמו, והוא שואל שאלה של חסד ורחמים, שאלה שמחזירה אותנו אל מקומנו הנכון עוד בטרם נענתה.
איכה היא תשובה וגם שאלה. היכן הנפש הפנימית שלי? זוהי שאלה שכל אדם חייב לשאול את עצמו בכל יום.

במידה ולא מקבלים תשובה ברורה יש לעשות ברירת כלים, מלשון לברור את הכלים לעבודה הרוחנית. עושים זאת במדיטציה, בתנועה, בתפילה, בהתבודדות, כל דרך בה האדם חש שהוא שב הביתה, חוזר אל נבכי נפשו ומפסיק לברוח.

האמת היא פשוטה- רוב העצבות שאנו חשים באה מריחוק הקיים בינינו לבין הכוח הגדול המחייה אותנו, הוא הקב"ה, שאינו שוכן בעצבות, במעמקים. כאשר חש האדם עצבות ויאוש מעצמו ומחייו, עליו בראש ובראשונה לחזור הביתה, על ידי שיתפלל לשמחה. משם ממשיכים אל עבודה פנימית בה אנו מביטים היטב על הכוחות הגלומים בנו לשמוח ולדבוק באור, ובכל יום משתדלים מעט יותר לחיות מתוך התחברות אל הטוב והנכון. בכל יום בו אדם ראה בעצמו מעט מן האור הקיים בו הוא מתקדם אלי חיים של שמחה והתכווננות.

"בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי"  (יונה ב' ח')

שבת שלום וברכה

או: על ביטול עצמי בתקשור

אחת הבעיות הניצבות בדרכו של מתקשר בתחילת דרכו הוא האגו. אגו לרוב הוא דבר חשוב ומרכיב חיוני בנפש בריאה. אדם עם אגו בריא הוא בעל מודעות עצמית טובה וחיובית ומכאן שהשורש שלו מפותח ויכול לתקשר עם הסביבה באופן מלא וללא פחד ועיכוב. עם זאת, כאשר נכנסים אל עולם התקשור, מחכה למתקשר עבודת ליטוש לא פשוטה.

טרם עידן המחשב והלייזר המופעל דרכו, עבודת ליטוש יהלומים הייתה נעשית ידנית, והיא הייתה עבודה קשה, מייגעת ומלכלכת מאוד.
בהיותי ילדה, אבי היה חוזר מעבודתו בערב וכפות ידיו שחורות מליטוש יהלומים ועיצובם כל היום (יש לזכור כי יהלום מגיע בצורתו הטבעית כפחם). הייתי מביטה בידיו המיובלות והשחורות ותוהה מה הוא עושה כל היום שמלכלכך אותו כל כך.
כיום, אבי מעצב ומלטש באמצעות מחשב ולייזר, אך המותרות האלו לא היו אפשריות בעבר ומלאכת הליטוש הייתה נעשית בכלים פשוטים ובעבודה קשה ולא פשוטה.

זוהי דוגמה מאוד טובה לתהליך שיש לעבור ולחוות על מנת להגיע אל רמות תודעה גבוהות ומשם לתקשור עם מדריכי אור. התקשור עובר בצינור דרך המוח, בית הנשמה ומקומות פנימיים אחרים, וכדי שהוא יעביר מים זכים וצלולים על האדם לפנות לאור העובר בתקשור מקום בחלל הפנימי, ממש כפי שהקב"ה פינה את עצמו בכדי לברוא את העולם (מה שמכונה בתורת הקבלה "החלל הפנוי").
לא ניתן לתקשר היטב או להגיע לעבודה רוחנית נכונה וטובה, מבלי לפנות מקום בנפש ולצמצם את האגו.

כוונתי לומר, שאם אדם מחד רוצה לתקשר ואף מצהיר על כך בפני מדריכיו, אך מאידך גיסא קיימים בתוכו רגשות שליליים כדוגמת התנגדות לקבל, אנטי לשמיעת מסרים מסוימים, עקשנות ועמידה נחרצת על הדעות הפרטיות, קושי בהתגמשות, חשש משינוי וכיוב' – אין המדריכים יכולים לעבוד עם אותו אדם.
בכדי להצליח לתקשר עם מדריכים ולעבוד עימם עבודה נושאת פירות, יש בראשית לאפשר להם. כיצד?

ובכן, הנקודה החשובה ביותר היא להתחיל לעבוד על ביטול עצמי, וזו נקודה שטובה לכל מתקשר בכל רמה, היות ויש להמשיך וללטש את הפנימיות תמיד.
ביטול עצמי משמעו אותה אימרה חסידית של הצדיק רבי שמחה בונם מפשיסחא:

"ר' בונים אומר לתלמידיו: כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים , כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך.
בכיס הימני מונח המאמר :"בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה),
ובכיס השמאלי : "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח' 27)."
(מתוך מרטין בובר, האור הגנוז- סיפורי חסידים)

למעשה, מציג כאן רבי בונים את הנקודה החשובה ביותר להתפתחות רוחנית ובייחוד בתקשור- "ואנכי עפר ואפר". אין ספק שידעו חכמינו ז"ל בכתבם את המשנה אליה מתייחס רבי בונים, כי על האדם לצאת מנקודה של כבוד ואהבה אל עצמו, אך בל נשכח כי יש להתבטל לחלוטין אל מול האור האלוקי בכדי להצליח ולקבל אותו היישר אל תוך איברי הנפש והנשמה. המדריכים הם שליחו של הבורא, והם נשואים עימם (בתנאי שהם מדריכי אור) מהאור שלו. אם ברצונו של המתקשר לספוג ולקבל (ובהמשך אף להעביר) מאורם יש להנמיך כל מה שקשור לעיקשות האגו והדעת, כעס ורוגז, גאווה או ענוות יתר ופחד.
על המתקשר לראות את עצמו כצינור המעביר מים. אם הצינור מאפשר למים לעבור כמות שהם, המוח שלו לא מנסה להגן על עצמו או לתקן ולהשלים את המסרים, או פשוט למחוק אותם, הרי שהמים ייצאו בטבעיותם ובזכותם.

אני זוכרת שבתחילת דרכי הייתי מקבלת מסרים ומתנגדת להם בו זמנית. לא רציתי להעביר משהו שאין לי שליטה עליו, ושלא שמעתי את תוכנו עד הסוף כדי שאספיק לבדוק האם יש במסר היגיון אם לאו.
כל התנגדות שכזו עיכבה את המסרים ואת ההתפתחות שלי. נלחמתי בעצמי ובמדריכים שלי (אליהם התוודעתי רק מאוחר יותר). רק כשהכרתי את מדריכיי הם למדוני לוותר, להרפות מהפחד והעיקשות. העבודה הפנימית על הוויתור ופינוי המקום למדריכים ולמסרים הנהדרים שלהם אורכת כל חיינו, אך עם הזמן היא הופכת לקלה יותר ומלמדת הרבה יותר. בהמשך, לומדים לזהות את השיעורים שהמדריכים מזמנים ומלטשים עוד ועוד את הנפש הפנימית, ובייחוד את האגו. כך, לא רק התקשור הופך להיות נינוח וזורם יותר בתוככם, כי אם האישיות עצמה מתרככת, וכל מה שחשבתם שידעתם על עצמכם ועל חייכם מתגמד לנוכח עוצמת האור שהקב"ה מעביר אליכם דרך המדריכים.

חכמי הסוד למדונו כי בבריאת העולם היה שורה בעולם אור אלוקי עליון, קדוש ומדהים, אך הספיק האור לשהות בעולם רק 36 שעות בטרם גנזו הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא. אנו מדליקים בחנוכה סה"כ 36 נרות (לא כולל השמש) כנגד אותו האור העליון, לרמז לנו כי באותו הזמן שהנרות דולקים מורידים הם אלינו אור עליון ומקודש זה. לכן מצווה היא לא לעשות מלאכה בבית בזמן שהנרות דולקים, ורצוי לשבת סביבם ולספוג מקדושתם.
יהי רצון שחג חנוכה זה יאיר בלבנו פנימה ויחולל נס של שמחה, שפע ואור, ונזכה לתת לאור האלוקי לעבור בנו ולהאיר ליבותינו בשמחה וקדושה.

חג אורים שמח

בפרשתנו הקרבה, פרשת וישלח, מסופר על מאבקו של יעקב במלאך הס"מ, שרו של עשיו:

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר." (בראשית ל"ב כה').

מאבק זה הנו בעל כוח וחשיבות עצומים לעם ישראל לאורך כל הדורות, והוא המאבק היומיומי הקיומי העיקרי ביותר בחיי האדם – המאבק ביצר הרע. מלחמתנו ביצר הרע, ובייחוד יצר העצבות, היאוש והדיכאון, מגדיר את כוחו בחיינו וכוחנו עליו. צדיק גדול בדורות האחרונים שידע את כוחו של היצר הרע על מחשבותינו ידע גם את סוד הנשק היעיל ביותר כנגדו, הוא רבי נחמן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב היה גאון גדול. בגאונותו האדירה הבין הצדיק שהכוח הגדול ביותר העומד לרשותו של האדם הוא כוח השמחה.
אל תטעו לחשוב שרבי נחמן לא היה אדם רציני. רציני וכבד ראש היה, ומתוך רצינות והבנה מופלגת זו את עולמו של הקדוש ברוך-הוא, גילה רבי נחמן את סוד הנשק הגדול ביותר והעצמתי ביותר כנגד ה"בעל דבר", הוא היצר הרע. היצר הרע הוא שליחו של אותו כוח אפל ומדבק השרוי בעולם מאז חטאו של אדם הראשון וירידתו מגן העדן אל פני העולם הזה, והוא מתדפק על דלתות ליבנו בכל יום ובכל שעה, לוחש על אוזנינו דברי שטנה, עצבות או כעס ורוגז למען נטעה לחשוב כי אין ביכולתנו לחיות בטוב ולצלוח את האתגרים בחיינו.
רבי נחמן ידע כי מהות העולם הזה היא צמיחה מתוך הקושי ויציאה מגלות אל גאולה פרטית וכללית באומרו את המשפט המפורסם שלו:

"ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל."
(ליקוטי מוהר"ן ב', תנינא מ"ח).

אותו נשק מפורסם בו רבי נחמן מתמקד בכתביו ומשנתו היא השמחה:

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו, כי כל החולאות הבאין על האדם כולם באים רק מקלקול השמחה."

למעשה אומר לנו רבי נחמן דבר פשוט אחד- יקיריי, דעו שהיצר הרע מנסה להכשילכם בכל מאודו ולהסיח דעתכם מהדרך הבהירה והישרה אל חיים טובים יותר עבורכם, והכלי החזק ביותר כנגדו הוא השמחה וההתנגדות לעצבות והדכאון.

ומהו נשקו של היצר הרע? הסחות הדעת.

בחיי היומיום מאוד קל להכשיל אדם ולהביאו אל מחשבות שליליות ומדכאות. כל שעל יצרו לעשות הוא להסיח את דעתו מחתירה אל הגשמת חלומותיו ומימושו העצמי והרוחני בעולם הזה אלי מחשבות וטרדות על בעיות קטנות כגדולות. היצר הרע הוא מתוחכם, קטן וערמומי. לרוב הוא לא מתאמץ יתר על המידה בהפחדה רצינית, כי אם מבכר להטריד את מחשבותינו במחשבות מציקות קטנות שבמשך היום גדלות במאוד מאוד עד שחונקות את הנפש הפנימית ומשרות על האדם עצבות ויאוש. אך אומר לנו רבי נחמן: "אני מאמין שאין ייאוש בעולם כלל". ידע רבנו הקדוש, כי למעשה כל תחושות היאוש והעצבות ומרה שחורה הקיימים בעולם הם עבודתו של היצר הרע והם אחיזת עיניים, אין בהם ממש כלל!  מסכות וקליפות, שמיכות עבות מהן נודף ריח אבק וטחב, אלו הם כלי הנשק של היצר הרע, בהסתירו את האמת האלוקית החיה ובועטת בעולם.

כך מתנבא ישעיהו: "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים." (ישעיהו י"א ט').
בכך רומז לנו הנביא כי מתחת לכיסויים ולהסתרות, לפחדים, החששות ותחושות הדכאון, העצב והיאוש יש דעה, זכה ונהירה כמים.
כדי לכבוש אותה יש לגלות את כוח השמחה מתחת למסתרים, מאחורי המסכים והקליפות.
אל תקשיבו לו ליצר הרע, אל תאזינו לשקריו והפחדותיו. כל משבר הפוקד את חייכם- תוכלו לו, בכוחכם לשברו ולנפצו. אך מי שמקשיב לאותו בעל דבר ומאזין לו, במהרה נופל לתהומות של יאוש ומרה שחורה ולא רואה מוצא עבורו.

יש להיות בשמחה, אותו כוח פנימי הטמון בנו, והיא זורמת כנהר ומציפה את הלב, מוחקת בעוברה בלב כל ספק וכל יאוש ומרירות, תסכול וקושי, משחררת את הנשמה משבייה ופותחת לה צוהר של שמש ואור, מרגיעה את הגוף ואת חולייו, משחררת את הילד הפנימי ומלמדת אותו לצחוק שוב באופן הכי טבעי ונכון לו ולנו.
כדי להישאר במצב זה יש להתעלם לחלוטין ממסיחי דעת. ממש כאותו סוס שצידי עיניו מכוסות בכדי שיתקדם בדרכו באופן בוטח ורוגע ולא יביט לסכנות האורבות בצידי הדרך, יש להתעלם מהיצר הרע ומכל מחשבה המטרידה את מנוחתכם. התמקדו בטוב, בצומח. היכן שמחשבתכם תהא נתונה שם גם נפשכם וגופכם יהיו, כמו שאומר רבי נחמן:

"כי עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב בשכל, שם כל האדם."
(ליקוטי מוהר"ן א', כ"א)

יום מבורך ונפלא.

ייעוץ רוחני בהוויתו הינו פגישת ייעוץ מול אדם המתקשר מסרים ממדריכיו (הישויות המדריכות ומנחות את המתקשר), אך מסרים אלו לא מתמקדים במה שהאדם עבר וחווה עד היום ובשאר פיסות מידע שהאדם כבר יודע על עצמו ועל חייו, אלא בניתוח המצב הבעייתי שהביאו לפגישה, בניקוי הבעיה משורש נפשו ונשמתו, ולבסוף מתן עצות פרקטיות ותרגילים מעשים להבאת המצב הרצוי אל חייו של האדם.

בייעוץ רוחני,לעומת "תקשור עממי" (מושג שטבע ידידי חץ), אין המתקשר מנסה להוכיח את הידע הרוחני שלו ומנסה לנבא באופן מרושל עתידות, כי אם מתמקד בתקיעות ובחסימות שבהווה וביצירת העתיד מתוך מודעות והכרה צלולה ומפותחת, תוך מתן ידע על הסיבות שגרמו לאותה תקיעות המצויה בחייו. ללא הבנת גורמים אלו אי אפשר באמת להסיר את החסימה מהשורש אלא רק "לכבות שריפות", ולרוב- גם זה לא ממש.
יש להבין כי כאשר הולכים לייעוץ "מכבה שריפות" כעין זה ומחפשים תשובות ל"מתי אתחתן/אתעשר/אבריא" במקום לשאול ולהבין איך אתחתן/אתעשר/אבריא לא מגיעים לעולם לנקודה בה מרוצים באמת ורגועים, אלא  מחפשים את הממתק הבא שירגיע את הנפש, אך לא את הנשמה. הבחירה הקלה והלא מועילה היא לשמוע שתוך "שלושה זמנים" הכל יהיה מאחוריכם.
אם נפל בחלקכם משבר-פתרו אותו מן השורש, הבינו למה זה קורה ומה ניתן לעשות בנדון. כל עוד מתחמקים מהבעיה ומסתפקים בבשורות עתידיות וסתמיות, תמשכנה להימשך אליכם הבעיות. השורש עדיין חולה, לא עשיתם דבר כדי לרפא את עצמכם ובעיותיכם באמת.

על מנת לזהות תקשור ייעוצי איכותי וטוב, יש לדעת למה יש לצפות בפגישה מסוג זה:

* ראשית, כל מתקשר שמתבטא במילים "אור ואהבה" רצוי לפסול אוטומטית. סביר להניח שהוא שרלטן או שהמדריכים שלו אינם מן האור. ממדריכים כאלו לא תקבלו ייעוץ אמיתי ועמוק לו אתם זקוקים. הביטוי 'אור ואהבה' מייצג עפ"י רוב גישה של הרמוניה ואוטופיה מחשבתית- אין רע בעולם, הכל נוח לנו וורוד והרע נמצא רק במחשבותינו. זוהי כמובן גישה מוטעית מיסודה ושגויה בתכלית, ולא יותר מאשר בריחה נוחה מן המציאות.
על המתקשר/ת להיות מעשיים, חדים במחשבתם ובדיבורם, נוחים לבריות ומרגישים לכם מהימנים.

* אין להתמקד יותר מדי בעבר. הלקוח יודע מה עבר בחייו ועל המתקשר להתמקד אך ורק במה שרלוונטי לניתוח הבעיה שהציג הלקוח ולטיפולה מן השורש. מתקשר שמתעסק בניתוח  אישיותו של הלקוח וכן שחזור רב של העבר בעזרת התקשור שלו משול ללהטוטן המנסה להפגין בכוח את כישוריו ולא יותר מכך.
בדומה לכך, אם המתקשר שמולכם מנסה לחזות את עתידכם, אין בידו עזרה של ממש עבורכם. לנסות ולרמז על עתיד פוטנציאלי הרי שמותר ורצוי בכדי לכוון כראוי את הלקוח שמולו. אין נבואה בדור הזה, וכל ניסיון עלוב לחזות את העתיד מבזבז את זמנכם וכספכם.

* יש לקבל בפגישה זו הבנה מעמיקה על הסיבה למשבר שפקד את חייכם ולהבין איך תרמתם להופעתו. הבנות מסוג זה מסייעות לכם למנוע את הישנותו ומקצרות את משך המשבר הנוכחי.  מתקשר שמדריכיו טובים יעביר לכם מסרים ברורים על אותן סיבות ויסייע בידיכם לרפא את אותן נקודות בכם היוצרות חסר ותקיעות.

* נקודה חשובה בפגישת הייעוץ הרוחני היא קבלת כלים להתמודדות, וכן עצות ותרגילים לפתירת הבעיה. מדריכי אור יוצאים מנקודת הנחה שכל חולי או חסר (רגשי או פיזי) בחייו של האדם נובע מחסר ותקיעות בתת המודע שלו או באחד מחלקיו הרגשיים האחרים.
אותה תקיעות פנימית מתגשמת ומתבטאת במציאות הגשמית ויוצרת בעיות וקשיים. ללא ריפוי אמיתי מהשורש והתוודעות של האדם לאותו רגש זה שתקוע בו הוא אינו יכול להשתחרר מאותן תקיעות ולהמשיך הלאה אל חיים טובים ונוחים יותר עבורו. חסר פנימי יתבטא תמיד בחיצוניות.
כך לדוגמא, אדם שלא קיבל די חיזוקים וחיבוקים מאביו בהיותו ילד, עלול לגדול לאדם בוגר שהילד הפנימי שבו מרגיש תמיד לחוץ וזקוק לחיזוקים והוכחות שהוא אכן מוצלח. חייו  יבטאו בעיה בהגשמה עצמית או הצלחות חסרות ולא שלמות, והאדם יהיה עצבני ולחוץ תמידית בעודו רודף אחר חיזוקים והוכחות שהוא אכן מצליח ומשגשג.
לעומת זאת, ילד פנימי בריא לא זקוק לכך. הוא הפנים את אישורו של אביו ואת אהבתו ויודע שבכל מה שיעשה יצליח, וכך קורה בד"כ. כאן נכנסים התרגילים-
במהלך הפגישה או בסופה המדריכים אמורים להעביר דרך המתקשר מספר תרגילים ועצות פרקטיות נקודתיות שיורו לכם כיצד לנהוג מעתה ואילך, וכן ימלאו את החסר באותו חלק בכם שהביא עליכם בעיות.
התרגילים יכולים לפנות לכל חלק בכם- החל מהילד הפנימי, דרך הנשמה וכלה בתת המודע שצבר אנרגיות לא טובות כתוצאה מטראומה, ולכן ממשיך לשחזר אותה שוב ושוב בחייכם הנוכחיים. מטרתם של תרגילים אלו היא לזרוע נקודות של אור בתוך החולי הרגשי הפנימי וכך להביא להבראת הנפש, הנשמה והוגף. מכאן הדרך לביטוי שפע, שגשוג וצמיחה בחייכם היא ישרה ובהירה.
אין לקחת תרגילים אלו בקלות הדעת. המדריכים בעצמם יוצרים אותם עבורכם ולא מתוך ספר הנחיה אחיד לכל הלקוחות. בשעת הפגישה הם מתחברים אל הנשמה והאנרגיה הייחודית לכם ויוצרים עבורכם ממש את אותם התרגילים, החיוניים להבאת התוצאות הרצויות. זיכרו שמותר ורצוי לשאול שאלות על התרגילים שאתם מקבלים על מנת שתבינו לעומק כיצד תרגיל זה או אחר ישפיע עליכם ועל חייכם.

* בניגוד לתרגילים, אם אותו מתקשר שבחרתם מעוניין לעשות כמה פעולות מהירות ויקרות ל"הטבת המזל" או להסרת עין הרע, חסימה ותקיעות, דעו שבחרתם במתקשר הלא נכון. צר לי ידידיי, אך אין פעולות אינסטנט להסרת תקיעות בחיים. לעיתים יתנו מדריכי אור דרך המתקשר פעולות התחברות לצדיקים דרך הדלקת נרות וכיוב- כאן אין מדובר בפעולת אינסטנט בסגנון של "הכנס שקל ותקבל כלה", כי אם התחברות אל שורש עליון רוחני ומאיר שיסייע לכם כעת, וגם קניית סניגורים טובים בשכבות העליונות יותר של היקום. כל עוד מבטיחים להם הרים וגבעות דעו שמדובר בשקר. זהו עולם המעשה, וכאן יש לשאוף קדימה ולחתור לשם.
"אין קיצורי דרך לשום מקום שכדאי להגיע אליו", אומר פתגם עממי, וזוהי הגישה המעשית והנכונה של התקשור הייעוצי.

כעת, משהבנו מהו התקשור הייעוצי ולמה יש לצפות, יש להבין למי הוא מתאים.

ובכן, התקשור הייעוצי אינו מתאים לכל אדם, בהיותו תקשור מעשי ולא פאסיבי, כפי שרוב האנשים התרגלו לקבל מפותחות בקלפים וקוראות בקפה/תה/שמן למיניהן.
אנשים המחפשים רק לשמוע שיהיה להם טוב בסופו של דבר ויבקשו לנקוב בתאריך בו התקופה המזהירה שלהם תחל- יתאכזבו מאוד לשמוע כי עליהם בעצמם לגרום לטוב להתחיל ולהופיע. הם יעדיפו לעשות אצל המתקשר פעולת הסרת אנרגיות שליליות כלשהיא ובזה לגמור את העניין.
אדם המבכר לראות את עצמו קורבן שכושף/קולל/נידון לקארמה זוועתית/סופג עין הרע באופן תמידי ותר אחר מי שיסיר ממנו מרעין בישין אלו לא יתאים כלל לתקשור ייעוצי.

לקוחות המתאימים לייעוץ רוחני בתקשור הם אנשים הרוצים להבין את שורש הבעיה ממנה הם סובלים וכן מוכנים להיות שותפים בפתרונה. אדם שעיניו בראשו יודע שפעולת הסרת עין הרע כשלעצמה אין ביכולתה להביא אותו אל השמחה, השפע והאושר להם הוא מייחל.
אם ברצונכם להפיק את מירב התועלת מפגישת ייעוץ רוחני בתקשור, הגיעו נכונים להשתנות ולהיפתח מחשבתית ורגשית. המדריכים שאת מסריהם תשמעו בפגישה יכוונו אתכם אל דרך חיים נכונה ומאירה, לא "מוארת".

בהצלחה

כאשר אדם בא לבחון את חייו ואת דרכו בהם, המקום הראשון אליו הוא צריך לגשת הוא המקום הפנימי. בתוך ליבת הנפש והנשמה קיים מעיין פנימי החף מכל כתם ולכלוך חיצוניים, והוא המציג לנו את אשר על לבנו ואת שיש בכוחנו לתקן ולשנות. מבלי להביט באותו מעיין לא נוכל להתקדם הלאה ולהתפתח אל האדם שעלינו להיות.

אספקלריא המאירה היא דרגת הסתכלות פנימית, ובה האדם רואה באופן בהיר ונקי את תוכיותו כשם שאור היוצא דרך זכוכית שקופה הנו בהיר ונקי, וכדוגמת ראי המחזיר את אותו האור שקיבל בדיוק, ללא כל עיוות ושינוי.

על מנת שאדם יוכל להביט אל תוכו כברו עליו בראשית להביט על עצמו כעל אדם המורכב מחלקים שונים. חלקים אלו רבים הם והם כוללים את הילד הפנימי, הוא שורש נפש האדם וזהותו העצמית, הנפש והנשמה, כאשר אחת היא חדשה ובאה עם הגוף והיא חלק ממנו ומכילה בתוכה את הרגשות כולם, ורעותה אינה חדשה כי אם מתחדשת בכל גלגול ומהותה היא ניצוץ קדושה עליון והיא מדריכה את האדם בכל הליכותיו את העולם הזה, ומכילה בתוכה את הידע הרוחני והקירבה לאלוקיה, וחלקים שכלתניים בנוסף לרגשיים-רוחניים כדוגמת השכל והרוח, המשוייכת לרוב אל השכל.

כל החלקים מדברים זה עם זה ועם האדם עצמו, שכן העולם נברא בדיבור, וגם איברי הגוף הפיזיולוגיים מדברים עם הגוף הכולל על חלקיו הרוחניים והרגשיים.
באם אדם רוצה להגיע אל עין קיומו ועצם אישיותו, עליו לדעת לנהל שיחה עם נפשו פנימה וחלקיו הרוחניים והרגשיים. רק שיחות כאלו עושות למעשה בירור של האור מתוך הקליפה הדולה את הניצוצות האלו ומציל אותם מתוך חשיכה של בלבול וערב-רב. כך האדם מצליח להגיע אט אט אל בהירות מחשבתית ורוחנית, ובכל יום רואה הוא מעט יותר את תוכו בעיניים פנימיות שוחקות.

תקשור וייעוץ רוחני נכון אמורים להעניק לאדם זווית הסתכלות ברורה וחדה על חייו ועל דרך היציאה מהמכשולים אליהם נקלע, כך שהדרך לפתירת הקושי והעיכוב הופכת להיות חלק מהתפתחות, גדילה וצמיחה של האישיות.
האדם מגלה שהשמחה היא העיקר בחייו וחותר אליה, תוך שהוא מקבל מהמדריך של המתקשר/ת כלים מעשיים ועצות פרקטיות וגם רוחניות לחייו.

המדריך אבא הוא מדריך כזה בדיוק וזוהי שיטת טיפולו באנשים. יחד עמם הוא חותר אל האמת הפנימית ושורש הבעיה, ובמקביל מעניק כלים לזירוז השפע, האור והשמחה בחייו של אדם. זוהי אספקלריא המאירה- האדם רואה את עצמו ככלי המקבל שפע אלוקי עליון ומעביר אותו דרכו בשלמות מוחלטת, ללא עכבות והפרעות. הדרך ליצירת שפע, שגשוג, שמחה ובריאות בחיים חייב לעבור מבפנים תחילה, שם השורש, שם תחילתה של הבריאה.