או: על ביטול עצמי בתקשור
אחת הבעיות הניצבות בדרכו של מתקשר בתחילת דרכו הוא האגו. אגו לרוב הוא דבר חשוב ומרכיב חיוני בנפש בריאה. אדם עם אגו בריא הוא בעל מודעות עצמית טובה וחיובית ומכאן שהשורש שלו מפותח ויכול לתקשר עם הסביבה באופן מלא וללא פחד ועיכוב. עם זאת, כאשר נכנסים אל עולם התקשור, מחכה למתקשר עבודת ליטוש לא פשוטה.
טרם עידן המחשב והלייזר המופעל דרכו, עבודת ליטוש יהלומים הייתה נעשית ידנית, והיא הייתה עבודה קשה, מייגעת ומלכלכת מאוד.
בהיותי ילדה, אבי היה חוזר מעבודתו בערב וכפות ידיו שחורות מליטוש יהלומים ועיצובם כל היום (יש לזכור כי יהלום מגיע בצורתו הטבעית כפחם). הייתי מביטה בידיו המיובלות והשחורות ותוהה מה הוא עושה כל היום שמלכלכך אותו כל כך.
כיום, אבי מעצב ומלטש באמצעות מחשב ולייזר, אך המותרות האלו לא היו אפשריות בעבר ומלאכת הליטוש הייתה נעשית בכלים פשוטים ובעבודה קשה ולא פשוטה.
זוהי דוגמה מאוד טובה לתהליך שיש לעבור ולחוות על מנת להגיע אל רמות תודעה גבוהות ומשם לתקשור עם מדריכי אור. התקשור עובר בצינור דרך המוח, בית הנשמה ומקומות פנימיים אחרים, וכדי שהוא יעביר מים זכים וצלולים על האדם לפנות לאור העובר בתקשור מקום בחלל הפנימי, ממש כפי שהקב"ה פינה את עצמו בכדי לברוא את העולם (מה שמכונה בתורת הקבלה "החלל הפנוי").
לא ניתן לתקשר היטב או להגיע לעבודה רוחנית נכונה וטובה, מבלי לפנות מקום בנפש ולצמצם את האגו.
כוונתי לומר, שאם אדם מחד רוצה לתקשר ואף מצהיר על כך בפני מדריכיו, אך מאידך גיסא קיימים בתוכו רגשות שליליים כדוגמת התנגדות לקבל, אנטי לשמיעת מסרים מסוימים, עקשנות ועמידה נחרצת על הדעות הפרטיות, קושי בהתגמשות, חשש משינוי וכיוב' – אין המדריכים יכולים לעבוד עם אותו אדם.
בכדי להצליח לתקשר עם מדריכים ולעבוד עימם עבודה נושאת פירות, יש בראשית לאפשר להם. כיצד?
ובכן, הנקודה החשובה ביותר היא להתחיל לעבוד על ביטול עצמי, וזו נקודה שטובה לכל מתקשר בכל רמה, היות ויש להמשיך וללטש את הפנימיות תמיד.
ביטול עצמי משמעו אותה אימרה חסידית של הצדיק רבי שמחה בונם מפשיסחא:
"ר' בונים אומר לתלמידיו: כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים , כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך.
בכיס הימני מונח המאמר :"בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה),
ובכיס השמאלי : "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח' 27)."
(מתוך מרטין בובר, האור הגנוז- סיפורי חסידים)
למעשה, מציג כאן רבי בונים את הנקודה החשובה ביותר להתפתחות רוחנית ובייחוד בתקשור- "ואנכי עפר ואפר". אין ספק שידעו חכמינו ז"ל בכתבם את המשנה אליה מתייחס רבי בונים, כי על האדם לצאת מנקודה של כבוד ואהבה אל עצמו, אך בל נשכח כי יש להתבטל לחלוטין אל מול האור האלוקי בכדי להצליח ולקבל אותו היישר אל תוך איברי הנפש והנשמה. המדריכים הם שליחו של הבורא, והם נשואים עימם (בתנאי שהם מדריכי אור) מהאור שלו. אם ברצונו של המתקשר לספוג ולקבל (ובהמשך אף להעביר) מאורם יש להנמיך כל מה שקשור לעיקשות האגו והדעת, כעס ורוגז, גאווה או ענוות יתר ופחד.
על המתקשר לראות את עצמו כצינור המעביר מים. אם הצינור מאפשר למים לעבור כמות שהם, המוח שלו לא מנסה להגן על עצמו או לתקן ולהשלים את המסרים, או פשוט למחוק אותם, הרי שהמים ייצאו בטבעיותם ובזכותם.
אני זוכרת שבתחילת דרכי הייתי מקבלת מסרים ומתנגדת להם בו זמנית. לא רציתי להעביר משהו שאין לי שליטה עליו, ושלא שמעתי את תוכנו עד הסוף כדי שאספיק לבדוק האם יש במסר היגיון אם לאו.
כל התנגדות שכזו עיכבה את המסרים ואת ההתפתחות שלי. נלחמתי בעצמי ובמדריכים שלי (אליהם התוודעתי רק מאוחר יותר). רק כשהכרתי את מדריכיי הם למדוני לוותר, להרפות מהפחד והעיקשות. העבודה הפנימית על הוויתור ופינוי המקום למדריכים ולמסרים הנהדרים שלהם אורכת כל חיינו, אך עם הזמן היא הופכת לקלה יותר ומלמדת הרבה יותר. בהמשך, לומדים לזהות את השיעורים שהמדריכים מזמנים ומלטשים עוד ועוד את הנפש הפנימית, ובייחוד את האגו. כך, לא רק התקשור הופך להיות נינוח וזורם יותר בתוככם, כי אם האישיות עצמה מתרככת, וכל מה שחשבתם שידעתם על עצמכם ועל חייכם מתגמד לנוכח עוצמת האור שהקב"ה מעביר אליכם דרך המדריכים.
חכמי הסוד למדונו כי בבריאת העולם היה שורה בעולם אור אלוקי עליון, קדוש ומדהים, אך הספיק האור לשהות בעולם רק 36 שעות בטרם גנזו הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא. אנו מדליקים בחנוכה סה"כ 36 נרות (לא כולל השמש) כנגד אותו האור העליון, לרמז לנו כי באותו הזמן שהנרות דולקים מורידים הם אלינו אור עליון ומקודש זה. לכן מצווה היא לא לעשות מלאכה בבית בזמן שהנרות דולקים, ורצוי לשבת סביבם ולספוג מקדושתם.
יהי רצון שחג חנוכה זה יאיר בלבנו פנימה ויחולל נס של שמחה, שפע ואור, ונזכה לתת לאור האלוקי לעבור בנו ולהאיר ליבותינו בשמחה וקדושה.
חג אורים שמח
